החלטה בתיק מ"ת 35141-08-11

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ולמשיב 2 מיוחסת גם עבירה של סחר בסמים ב- 3 הזדמנויות שונות, כאשר מדובר בכמויות של כמה גרמים של חשיש בכל פעם. 

המשיבים הם אחים והם נעדרי כל עבר פלילי, ומאחוריהם גם שירות בצה"ל. משיב 2 נושא עמו פוסט טראומה מהשירות, כך על פי הנטען ולכאורה הוא גם בעל אחוזי נכות, אם ירדתי לסוף דעתו. 

בכל מקרה   גם חוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר סוזנה אידלמן ממאי 2010 מלמדת לכאורה על מצב לא פשוט בתחום זה לרבות שחרור מצה"ל בפרופיל 45.

כב' השופטת הניג התרשמה, בהחלטתה מיום 22.8.11, כי הסמים שנתפסו אצל המשיבים הם לא מן הקשים המסתובבים בשוק (כך במקור), ואף קיימת התרשמות של שימוש לצורכי מסיבות ובילויים חברתיים, ופחות על רקע של סחר מסיבי. 

ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי מקומם של סוחרי ומפיצי סם מאחורי סורג ובריח כבר בשלב המעצר עד תום ההליכים, אולם לכלל זה מספר מצומצם של חריגים כאשר אחד מהם הוא של צעירים חסרי עבר פלילי.  הוא המקרה בענייננו, מה עוד שהכמויות והאינדיקציה לסחר הן כאלה שסובלות מעשה שבשגרה החלטות שחרור. 

דא עקא, שביהמ"ש סבר כי יש לקבל תסקירים טרם החלטת שחרור, ושני התסקירים חזרו עם המלצה שלילית.

ההלכה היא כי שירות המבחן הוא גוף המייעץ לבית המשפט, ופשיטא שאין האחרון כבול בחוות דעתו של שירות המבחן. 

יחד עם זאת, ברור שבית המשפט אינו יכול להתעלם מהתסקירים ויש צורך בנימוק מתאים לשם סטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

ביחס למשיב 2, הנימוק ברור, והוא נעוץ בעובדה כי המשיב הוא, לפחות לכאורה ועל פי הנמסר, נכה צה"ל, וחוות הדעת הפסיכיאטרית מלמדת על מצב נפשי שאינו קל. 

ביחס למשיב 1, הרי שמדובר באישומים של החזקה שלא לצריכה עצמית "בלבד", ומבלי להקל ראש בעבירות ממין זה,  הרי שאין זה כהרי סחר בסם, מה עוד שהסחר המדובר בענייננו הוא לא מן החמורים.

שירות המבחן גם התעלם מהאפקט שיש לחודש תמים של מעצר באבו כביר על שני אנשים שזו להם חוויית המעצר הראשונה, ויש לקוות האחרונה בחייהם.

שירות המבחן קבע כי החלופה המוצעת אינה מן המשובחות, ועל כן בדקתי את החלופה בעצמי.

משפחה שאינה מודעת לכך, או טוענת שאינה מודעת לכך, כי שניים מבניה הם צרכני סמים קבועים, או שהיא מנותקת, או שהיא עוצמת עין, במקרה הטוב.   אולם, לאחר ששמעתי את האב והאם, אנשים ישרים ללא כל עבר פלילי וקשיי יום, העובדים כל אחד  למחייתם בעבודות קשות לאורך שעות יום רבות, התרשמתי מהצער ומ"הכאה על חטא" מצידם, על כך שנסיבות חייהם הביאו לכך כי לא היו מעורבים מספיק בחיי שני בניהם. 

עוד התרשמתי מרצינותם ומהתגייסותם, גם אם באיחור, לכך כי שני בניהם לא ישלחו עוד ידם בענייני סמים, ובטוחני כי גם יתרמו להליך הטיפולי שבדעתי לשלוח אליו את המשיבים, וגם לא יהססו להרים טלפון למשטרה אם יהא בכך צורך.

אני גם מקווה כי המשיבים לא יבגדו באמון שאני נותן בהוריהם, ולא יגרמו להם להסתבכות כלכלית, בוודאי במצב הדברים בו השניים עובדים, כפי שהם עובדים, למחייתם.

אני מודע לקושי שבשליחת שני צרכני סמים, בצוותא חדא, לאותו בית, אולם אחים המה, וכאשר זוהי החלופה היחידה, הרי שאם חלילה יפרו את החלופה, תדע התביעה להגיש בקשה מתאימה ואזי לא אהסס לרגע לעוצרם עד תום ההליכים, תוך חיובם וחיוב הוריהם בחילוטים כספיים שונים וקשים.

לפיכך,  אני סבור כי  יש להחיל גם על שני אחים אלה את החריג לכלל בדבר צעירים חסרי עבר פלילי, במיוחד נוכח התרשמותה של כב' השופטת הניג מכתב האישום כאמור, הן ביחס לכמויות והן ביחס לנסיבות החברתיות הקשורות בצריכת הסם. 

תנאי לשחרור הוא השתלבות של המשיבים תוך זמן קצר בטיפול שיגמול אותם סוף סוף מן הסם, לאחר שנים רבות של שימוש.

אני מורה אפוא על שחרורם של המשיבים בתנאים הבאים: